יש ספרים שכשאני מסיימת לקרוא אותם אני חשה דכדוך מסוים. מעין תחושת עגמומיות, בגלל הפרידה מהדמויות שליוויתי, שליוו אותי, שהפכו למשפחה שכזאת.
זו התחושה שחשתי כשסיימתי את 'האנשים של הקוג'ון', ספר הנוער היפיפה, המדהים, יוצא הדופן אפילו, שכתבה יעל שרר.
אני מאד מחבבת ספרי נוער, ומאד מחבבת ספרי מסעות והרפתקאות. הספר הזה הוא שילוב של שניהם, אבל מעבר לכך הוא שילוב של פנטזיה עם ריאליזם. לפרקים אפילו ריאליזם קשוח.
חייה של שאזיר גיבורת הספר משתנים בבת אחת, כשה"אנשים הכחולים" פורצים לפנות בוקר למאהל שלה ורוצחים את הוריה. זה קורה ממש בעמוד הראשון של הספר, אז זה לא בדיוק ספוילר. אביה מבקש ממנה ברגעי חייו האחרונים להגיע אל "העיר החסרה", והיא יוצאת להגשים את בקשתו. אליה מצטרף חבר ילדותה מוהור, ויחדיו הם יעברו הרפתקאות רבות, עמוסות הפתעות וטוויסטים – שאת חלקם הגדול לא ניחשתי כלל וכלל.
הפנטזיה בספר מקורית, יוצאת מהכלל ומלהיבה, עמוסת תיאורים צבעוניים כל כך – שממש ראיתי את ההתרחשות אל מול עיניי. יצורים קסומים, מקומות, אנשים, מנהגים, שבטים – הכל קסום ושונה, אך מתואר באופן כל כך משכנע ואמיתי ומדויק. זה ספר שברור שמי שכתבה אותו עשתה תחקיר ומכירה כל פרט אקזוטי ומיוחד שמתואר בו, כמו גם את הפרטים הכי קטנים (איך מתנהגות חיות קסומות וקטנות אחרי שהיו לכודות שלושה ימים בכלוב, מה קורה כשאוהל נרטב, איזו צידה לדרך לא כדאי לקחת למדבר ואיזו כן כדאי לקחת למסע בשלג, ועוד ועוד.)
גיבורי הספר אינם מושלמים כלל. הם הלוא נערה ונער שנאלצים להתבגר בבת אחת בניגוד לרצונם. יש להם פגמים, הם רבים זו עם זה, עושים טעויות ולומדים מהן, וההתפתחות שלהם כמו גם הקשר בין שניהם מהווים חלק גדול מהייחוד והקסם של הספר. למרות חוסר מושלמותם (או שדווקא בזכותו) – הם מקסימים, מעניינים, מצחיקים, מרגיזים, מרתקים – ולכל אחד מהם אופי מובהק וייחודי משלו.
יעל אינה מרחמת על הגיבורים שלה, ומציגה באופן אמיתי ביותר את הקשיים שעומדים בפניהם, כולל קטע מצמרר במיוחד שעוד לא נחשפתי לשכמותו בספר פנטזיה לנוער, ושהיה אמיץ מאד, עצוב מאד ומרשים מאד לקרוא.
סופו של הספר מגניב במיוחד, ובו כל האירועים מתלכדים לכדי שיא מפתיע ומרהיב, וגם המימד הפנטסטי מגיע למימוש מספק במיוחד, שאני לא יכולה לספר מהו, כי ספוילר, אבל: יווווווּפפפפפפייייייייי!!!!!
אז למה חשתי דכדוך כשסיימתי לקרוא? בעיקר בגלל צער הפרידה כאמור. איזה מזל שיעל כותבת במרץ את הספר הבא ובו המשך קורותיהם של שאזיר ומוהור.
ועוד משהו מגניב ביותר: חוץ מהכריכה עוצרת הנשימה ביופייה של הספר, בתוכו שזורים ציורים צבעוניים. כולם נעשו על ידי טלי רזניק המוכשרת, והם מאד משדרגים את חווית הקריאה.
האנשים של הקוג'ון / יעל שרר
376 עמודים
עורכת: הגר ינאי
ראיון עם יעל שרר
ספרי בכמה מילים עלייך, על הספר שלך ואם יש תכנון: גם על הספר הבא:
אני יעל שרר. עסקתי רבות בפעילות חברתית ועל הפעילות שלי הדלקתי משואה בשנת 2022. זכיתי בפרס רפפורט ופרס דרור, נאמתי באו"ם ועסקתי המון בנושא של אלימות מינית ב7.10 ואחריו. כתבתי את הספר "עו"ד ועו"ד" שהיה מועמד לפרס ספיר בקטגורית ספרי ביכורים וביימתי את הסרט התיעודי "כביסה מלוכלכת".
הספר החדש שלי הוא ספר פנטזיה בהשראה אפריקאית ומזרח תיכונית, שמתחבר בעיני עם הרבה ממה שנוער וילדים היו חשופים אליו בשנים האחרונות, מלחמה, אלימות ואני חושבת שעיסוק בזה בספרות פנטזיה זה מנגנון שעוזר מאד להתמודד ולהתחבר לכוחות ולחוסן. אני כותבת עכשיו ספר פרוזה חדש, הפעם למבוגרים וכיוון שזה לא ספר פנטזיה אז אני כבר לא יכולה להמציא מה שמתחשק לי ואני עושה הרבה תחקיר. אני מאד נהנית מזה כי זה מפגיש אותי עם המון אנשים מעניינים כדי לשאול אותם שאלות מוזרות.
מה היה הכי קשה בעבודה על ספר?
הספר עבר המון גלגולים והרבה מאד "כמעטים" עם כמה הוצאות, היו דיבורים על חוזים, הגיעו כל מיני שלבים סופיים ובסוף זה כל פעם לא קרה מכל מיני סיבות, רובן לא כאלו שהיו תלויות בי ומאד התאכזבתי כל פעם. הרגשתי שהוא חייב לצאת לאור והיקום לא שיתף איתי פעולה. כנראה שהיה רגע נכון והיה לו את הזמן המתאים. בדיעבד זה היה רק לטובה והספר מצליח בלי עין הרע ואני שמחה וגאה בו מאד, אבל זה היה תהליך קשה ומייסר מאד. הכי אתגרה אותי ההמתנה.
למה כדאי לקרוא ספרות מקור?
אני מבינה אנשים שרוצים לקרוא ספרות מקור ומתחברים רק לשמות ישראלים ומנגד את מי שרוצים לברוח מהמציאות כאן וצריכים להתאוורר. כיוון שכתבתי פנטזיה לנוער אני מרגישה שאני נהנית מכל העולמות, אני גם יוצרת ישראלית, כתבתי על מרחב שהוא תערובת של העמים והשבטים במזרח התיכון ובמזרח ודרום אפריקה שם עבדתי וגדלתי, כך שמבחינתי הנוף הזה מאד קרוב לבית, ומצד שני העלילה שלי מתרחשת בעולם מדומיין ולא בתל אביב או חיפה. אני אוהבת שאפשר דרך ספר לברוח למקומות רחוקים ובכל זאת לתמוך ביצירה ישראלית ולהבין משהו על החוויה שלנו כאן ועכשיו ושמחתי מאד כשאנשים צעירים ומבוגרים אמרו לי את זה על הספר שלי. זו הייתה הכוונה.
ספרי מקור שמאד אהבת, ועוד שניים מתורגמים:
קראתי לאחרונה שוב את "הנה אני מתחילה" של יהודית קציר ונזכרתי שוב כמה הכתיבה שלה פיוטית ויפיפייה ואיך היא מצליחה להציג סיטואציות כל כך כואבות ומורכבות במילים כל מדויקות.
"אגם הצללים" של רוני גלבפיש הוא ספר פנטזיה יפיפה שמתרחש בצפון הארץ סביב הכנרת והוא ריגש אותי מאד דוקא כי הופיעו בו מקומות שאני מכירה.
"הכלב היהודי" של אשר קרביץ כבר לא חדש, אבל מי שלא קרא, הוא נפלא, מיוחד ומקורי. ספר היסטוריה של העם היהודי מנקודת מבטו של כלב. זה נשמע משונה אבל אחרי עשרה עמודים כבר מתאהבים בו.
אני מסתובבת כבר כמה שנים וממליצה לאנשים על "אני שמחה שאמא שלי מתה" של ג'נט מקרדי מ"איי קרלי" ו"סם וקאט" בניקולודיאון. אם הכותרת זעזעה אותכם, לא לקרוא, זה ספר שאני ממליצה רק לאנשים עם משפחה מורכבת ויש המון אנשים כאלו. בשבילם זה יהיה מצחיק מאד, עצוב ומלא קתרזיס. ממואר נפלא, מטריד ומורכב.
ובעקבות הסיטואציה עכשיו באירן הייתי ממליצה גם למי שמעולם לא קרא נובלה גרפית לנסות את "פרספוליס" של מרג'אן סטראפי. הוא לא חדש אבל זה לא יאמן כמה הוא רלוונטי להבנה של המשטר והאזרחים האירניים והוא חכם ולא מטיפני. כדאי מאד לנסות.
רעות וייס, תושבת בית יצחק, היא מחברת רב המכר "מזל של מתחילים"- קומדיה רומנטית המתרחשת בעמק חפר, זוכת פרס גפן 2025.
תגובות ()