קבלו המלצה לספר שאהבתי ממש, ועוד יותר כייף לקרוא אותו כשבחוץ גשום.
'פתאום נועם' מספר על מיכאל, הייטקיסט רגיל למדי שגר בדירה רגילה למדי עם אשתו הקרייריסטית החמודה ושתי הילדות המתוקות שלהם. חייו של מיכאל משתנים יום אחד, בפקק חורפי. הוא רואה מופע ברקים מסתורי, ומיד אחריו מקבל הודעה מאשתו: "אתה זוכר שאתה אוסף גם את נועם מהמטפלת?" הבעיה היא ש... אין לו מושג מי זה נועם. סקרן וחשדן הוא נוסע לפי ההנחיות, ומגלה שיש גליץ' במטריקס. נועם הוא בנו הצעיר, אח פעוט לשתי בנותיו, וכל העולם זוכר ומכיר אותו חוץ מ... מיכאל.
הספר מחבר את התעלומה של "מה קורה פה בעצם", ביחד עם תהיות פילוסופיות בסגנון "דלתות מסתובבות" בהקשר של "מה היה קורה אילו". הוא מאד זורם, קצבי ומקורי, הדמויות חמודות ומעוררות הזדהות וקשה שלא להתאהב בנועם. סער ורדי נותן לנו לחוות דרך עיניו של מיכאל אהבה הולכת וגדלה של אב לבנו, וזה מרגש ולפרקים אף מכמיר לב. בעיקר כשקוראת, את מבינה שזה לא יכול להימשך כך, הרי ברור שמישהו יצטרך לוותר. מישהו יצטרך להיפרד. או שלא? הפער הזה יוצר קונפליקט מעניין, כשמצד אחד אני רוצה שלמיכאל יהיה טוב, ומצד שני רוצה ש... ליקום יהיה טוב. מצאתי את עצמי מתלבטת בשאלה ההיפותטית, לאן הייתי רוצה שהספר יילך, ולאו דווקא ידעתי את התשובה. וזה נפלא כמובן, כי אני רוצה שספר יפתיע אותי וגם יגרום לי לחשוב, תוך כדי הקריאה ואחריה.
פתאום נועם הוא ספר יפיפה וחכם. הוא חמק לחלוטין מבעד לרדאר שלי כשיצא ב-2021, ואני מאושרת שזכיתי לקרוא אותו. הוא ספר מחמם לב, עם טיפהלה פנטזיה, הרבה אסקפיזם, עם ישראליות כייפית וחורפיות נהדרת (איך אני אוהבת ספרים חורפיים), דמויות מקסימות ועלילה מותחת ומקורית.
מומלץ בחום, ולא רק לימים קרים. 😊
פתאום נועם - סער ורדי
כנרת זמורה דביר
238 עמודים
ראיון עם סער ורדי
ספר טיפה על עצמך:
אני בן 45, תושב קדימה, נשוי ואב לשלוש ילדות. בעברי עיתונאי ואיש תקשורת במשך יותר משני עשורים, ובשנתיים האחרונות משמש ראש מדור ספרות מתורגמת בהוצאת כנרת זמורה דביר. ויש לי גם קשר לעמק חפר: שתי בנותיי הבכורות לומדות במרכז חופי"ם לקידום תלמידים מחוננים ברופין, וכנראה שבבוא הזמן גם אחותן הקטנה תצטרף לשם.
מה היה הכי קשה בעבודה על ספר?
בתור מי שבקרוב יוציא ספר שני לאור ("פתאום נועם" יצא לפני כמעט ארבע שנים!), בעיניי שלב העריכה הוא המאתגר ביותר. זהו שלב שבו אתה, כסופר, כבר "השלת" מעל עצמך את העומס הרגשי שליווה את תהליך כתיבת הספר – מרגע שסיימת לכתוב את הטיוטה שלו ואולי העברת אותו מספר שיופים בעזרת חברים/קולגות/קוראי בטא, עברת לעסוק בדברים אחרים – ופתאום אתה נדרש לשוב להלך הרוח המדויק שבו היית כשכתבת את הספר. ולא רק זה, זהו שלב שבו אתה נדרש בעצם לחלוק את החזון שלך יחד עם קולגה מהענף, להקשיב להערות שלו או שלה, ולהיות מוכן לבצע שינויים מרחיקי לכת במה שכתבת. ופה נכנס סט שלם אחר של אתגרים, מאחר ולמרות חלוף הזמן הספר הוא עדיין ה"בייבי" של מי שכתב אותו, וכסופר הנטייה המיידית שלך היא לגונן על מה שכתבת אל מול הביקורת. אלא שמניסיון אישי, ב-99.9% מהמקרים הערות העורך יכולות רק להרים את הספר, לשדרג אותו ולהכין אותו בצורה מיטבית לשוק. לכן נדרשות בשלב הזה ענווה ויכולת לקבל ביקורת בונה, וכן מוכנות לצלול חזרה למלאכת הכתיבה, מתוך הבנה שזה הדבר הנכון בעבור הספר.
למה כדאי לקרוא ספרות מקור?
כי אנחנו ישראלים, וכמו שאנחנו צורכים מוזיקה ישראלית, תיאטרון ישראלי, קולינריה ישראלית ועוד – אך מתבקש שנדע גם לצרוך ספרות מקור ישראלית, לא במקום ספרי תרגום משובחים, אלא בנוסף. בכלל, בשנים האחרונות הספרות הישראלית עברה מהפך מרשים ביותר. ספרים המכילים אלמנטים ספקולטיביים, מעולמות המד"ב והפנטזיה, מתפרסמים כאן בכמויות הולכות וגדלות (גם הספרים שלי מתכתבים עם העולמות האלה), יש ספרי מתח מרתקים, ספרות רומנטית משגשגת. כמעט כל ז'אנר שמצליח בעולם מוצא מקבילה ישראלית, כשלתוך ההשראות העולמיות משתלבים כל המאפיינים הישראליים המוכרים לנו, והשילוב הזה מייצר תמהיל ייחודי על הנייר שלא ניתן למצוא באף שפה אחרת ובשום מקום אחר בעולם. כשיש היצע כזה, במנעד רחב כל כך של קולות ונושאים, איך אפשר שלא לרכוש ולקרוא תוצרת כחול-לבן? בסוף זה הסיפור הישראלי שלנו, המסופר באמצעים התרבותיים של שנות העשרים הנוכחיות, וחייבים לתמוך בו ולקדם אותו – גם לטובת הקהל של ימינו, וגם בעבור דורות הקוראים שעוד יבואו. וכן, אני יודע שיצא לי קצת מליצי, אבל אני לגמרי מאמין בזה.
שלושה ספרי מקור שמאד אהבת, ועוד שניים מתורגמים
"קופסה שחורה"/ עמוס עוז – אחד הספרים הכי ישראליים שקיימים, שבנוי כולו כחלופת מכתבים הנקראים בשפה נגישה ובנשימה עצורה. מצאתי אותו במדף הספרים של אמא שלי אי שם לפני 30 שנה והעברתי איתו יום כיפור שלם.
"אימפריית החול"/יונתן אנגלנדר – קובץ סיפורים קצרים שראה אור לפני כשנה, ולדעתי לא קיבל את הזרקור הראוי לו. הספר מתאר התרחשויות בבסיס צבאי אי שם בדרום הארץ, אנקדוטות קטנות של מציאות שנוצרת בתנאים ייחודיים של חיים במקום סגור, מרוחק מהמרכז – על כל הדברים הנוגעים, המשמחים והמעציבים שיכולים להתרחש במיקרוקוסמוס שכזה.
"האיש המת"/אוריה שביט – רומן ישראלי שיצא ב-2013 ולדעתי היה אחד החלוצים של הגל המשמח של הספרות הספקולטיבית שאנחנו רואים היום. לצד עלילה סוריאליסטית על גבר החוזר מחו"ל רק כדי לגלות שמבחינת כל העולם סביבו, הוא בעצם כבר לא בין החיים ואיש לא מזהה אותו, יש בספר גם ניסיונות מרתקים לצייר גרסה דיסטופית של תל אביב, מוכרת וזרה יחדיו.
ספרי תרגום:
"כל צבעי העלטה"/ כריס ויטאקר – אחד מרבי-המכר הגדולים בארה"ב בשנתיים האחרונות היוצא לאור בתרגום לעברית בימים אלה. רומן מתח אפי רחב יריעה, על נער צעיר השורד טרגדיה איומה ובהמשך מקדיש את 26 השנים הבאות של חייו כדי לתקן את העוול שנעשה לו ולמצוא את הנערה שנותרה מאחור.
"אהבת חיי"/ רוזי וולש – מהספרים הטובים שקראתי בשנים האחרונות. ספר שמתחיל מבעל שמגלה שאשתו החולנית מסתירה ממנו סודות, ומכיל כמויות של טוויסטים שוברי לב שתפסו אותי לחלוטין בהפתעה לצד רגעים נדירים של התרוממות רוח ולחלוחית של דמעות.
רעות וייס, תושבת בית יצחק, היא מחברת רב המכר "מזל של מתחילים"- קומדיה רומנטית המתרחשת בעמק חפר, זוכת פרס גפן 2025.
תגובות ()